מכתבי זאב גלר

שלכם זאב

זאב גלר – מכתבים של חייל בבריגדה היהודית
עיון במכתבים שכתב זאב גלר להוריו בימי  שירותו בבריגדה היהודית (החטיבה היהודית הלוחמת – חי"ל) בשנים 1942–1947, מציג בפנינו תמונה מרתקת של התקופה ושל השקפת עולמו של צעיר, שנרתם למאמץ להצלת שארית הפליטה באירופה. גלר היה בן למשפחה ציונית שורשית, אשר עלתה ארצה בשנת 1936 מהעיר סטניסלבוס בגליציה, והחלה לממש בכפר-סבא את חזון ההתיישבות החקלאית.
בשלהי שנת 1942, עם המפנה שחל במלחמת העולם השנייה והשמועות על מצבה של יהדות אירופה, החליטה ההנהגה הציונית שיש לצרף את היחידות היהודיות המפוזרות בצבא הבריטי לעוצבה אחת, בעלת ייחוד וסימני היכר לאומיים. ואמנם באוגוסט 1944 הודיעה ממשלת בריטניה למשה שרתוק על הקמת הבריגדה היהודית.
גלר היה מהראשונים אשר נענו  לקריאה להתגייס, ועבר אימונים במצרים. במהלך שירותו הוא שמר על קשר מכתבים עם משפחתו, בהם התבטא לגבי הנעשה בחטיבה ובכפר-סבא, את תחושותיו ואת חזונו לעתיד לבוא.
מכתביו הראשונים, שנכתבו במצרים ביולי 1943, מתארים את דלותם של יהודיה, אשר ביקשו לעלות ארצה כדי לעבוד בחקלאות. הוא פוגש שם בני כפר-סבא, ובהם מרדכי סורקיס, לימים ראש העיר. המרחק מהבית ואווירת המלחמה העניקו לו ולחבריו זיקה ותחושת שייכות לעם היהודי. גלר מתאר את התרגשותו מקבלת השבת, דרשת הרב, הפיוטים ותקיעת השופר. התפילות הזכירו לו את ימי ילדותו בסטניסלבוס, את בית-הספר העברי ואת הימים הנוראים.
במסגרת תפקידיו הוא לימד עברית והרצה על אודות היישוב המתפתח. ביום 23.8.1943 כתב לאחותו: "עמליה היקרה! הקשר עם הארץ הוא רופף בעיקר המכתב הוא המכשיר המקשר ביני לבין הארץ לכן אבקש מאוד בכל מכתב להקדיש מספר שורות על הנעשה בארץ בשטח הביטחון והיצירה".
ניכר שנטל על עצמו אחריות על פרנסת משפחתו ועל בריאותם; הוא מבקש תיאור מפורט של חתונת אחותו עמליה ומבקש מבינה אחותו כי תלמד תנ"ך לשם הרחבת ידיעותיה ולמען עתידה. ביום 13.10.43 הוא כותב להוריו: "אבא ואמא יקרים!! השבוע העברתי לכם סך של 25 לא"י. אשמח מאוד שיש באפשרותי להקל במקצת במצבכם הכלכלי, למרות ויודע אני מה זעום הסכום נוכח היוקר העולה מדי יום ביומו".
גלר אינו חוסך את ביקורתו בעקבות מכתבה של מלכה אחותו על אודות המתרחש בארץ: היישוב אינו יכול לנהוג בשאננות, שכחו שעוד יש מלחמה בתבל, הנוער מבלה בבתי הקפה. הוא מדגיש: "נחטא באם זכות זו תסיח דעתנו מהמלחמה שטרם נגמרה, כי עדין נאנחים יהודים באירופה ומחכים לפדות".
לקראת מתקפת בעלות הברית באיטליה היו הבריטים מעוניינים שהבריגדה תיטול בה חלק, והיא הגיעה לחזית במרס 1945. לראשונה נלחמו יהודים בגרמנים במסגרת עוצבה יהודית ותחת דגל יהודי. הם שימשו בתפקידים רבים: לוחמים, נהגים, אנשי הנדסה, שומרי שבויים ועוד.
גלר הגיע לאיטליה כבר בנובמבר 1944. הוא מתאר: "היום כולנו תחת רושם הפלישה לאירופה. גדולה השמחה לאין שעור אכן פעמוני הניצחון מצלצלים." הוא מביע את התרגשותו למראה הסובב אותו: "טרם נולד האדם או הסופר שיצליח לתאר... אותה שואה שעברה על האנושות... בחוצות מסתובבים ילדים קרועים יחפים מחפשים את לחמם. אלו תוצאותיה של המלחמה סבל, עוני, הרס, אמהות  שכולות, יתומים וזהו המחזה. ליד תחנה אחת בה אכלתי ארוחת צהריים הצטופפו עשרות ילדים ללא לבוש על גופם בקור של סתיו אוספים חתיכות בסקויט, לא יכולתי לאכול את הארוחה ומסרתיה להם".
"היטלר הכריז מלחמה על היהודים אנו כיהודים... נשיב לו מלחמה. המיליונים אשר נטבחו לו הייתה להם האפשרות להשיב מלחמה, יען חסרי מגן היו המה... חובת  אחים היא לבוא לעזרתם, לנקום את דמם להציל את כבודם על אשר עוללו להם. תהא זו דמעת אם המתגאה בבנה על היותו חייל בחטיבה היהודית הלוחמת".
באנטוורפן, בלגיה, ביטא גלר במכתביו את התקווה שעוררה הגעתם עם הדגל הכחול-לבן וסמל המגן דויד. כה רבה הייתה תשוקת הנוער לעלות ארצה, ביודעם שאין עתיד בגולה. מפי ניצולים, עדי ראייה ממחנות אושוויץ ומיידנק, ונוכח הסבל הרב, מוכנים האודים שניצלו שיביאו אותם לחופי הארץ.
עד תום שירותו בבריגדה התבצעה פעילות ההצלה ו"הבריחה". החיילים העברים היו הראשונים שבישרו לפליטים על אודות הגאולה והשחרור. בהולנד הם הגישו עזרה ליהודים מתבוללים שהנוצרים הצילו, בעיקר בהסתרתם במנזרים. והנה בראותם את "אמא חי"ל", היו בטוחים כי ישובו לצלם היהודי.
באחד ממכתביו האחרונים כותב גלר: "מה נאמר ומה נדבר... האם כדי לעורר את מצפון העולם דרושים לפצצות האטום שיבקיעו סדק קטן ללב האנושיות ותעורר את מצפונו?"
 
המכתבים:

דואל

המוזאון ברשת
FBI O YTI O