המושבה מתכסה בפרדסים

התהליך המרכזי בשנות השלושים הראשונות, שטבע את חותמו על דפוסי התפתחותה ודמותה של כפר-סבא, כמו על אלה של שאר מושבות רצועת החוף, היה ענף ההדרים. ענף זה קבע את קצב גידולה של המושבה, את הרכב התעסוקה, את יעד ההשקעה העיקרי ואת המאבקים והמחלוקות הציבוריים שהיו בה. אלפי הדונם שניטעו, חלקם על אדמות שבעבר היו מטעי שקדים, קבעו את דמותו החיצונית של היישוב הטבול בפרדסים שפריחתם באביב העניקה לו את ניחוחה המיוחד.
התנופה בענף ההדרים נמשכה בקצב הולך וגדל, כל עוד התמידה תקוות המגַדלים, כי הביקוש לפרי באירופה יוסיף לעלות, דבר שיבטיח רווחיות נאותה. בשנים הנדונות אכן הייתה תקווה זו משותפת לרבים, יהודים וערבים כאחד, תושבי הארץ ומשקיעים מחו"ל, חקלאים ותיקים ועולים שזה מקרוב באו, וכן עירוניים מכל המקצועות.
 
כמעט כל החקלאים במושבה, כמו גם הפועלים הקבועים וחלק ניכר של ה'תושבים' שלא עבדו בחקלאות, אבל נכללו בין בעלי ההכנסות הבינוניות, רכשו לעצמם פרדס, בגודל המתאים למצבם הכלכלי, לרוב עשרה עד חמישים דונם.
חלק לא מבוטל מהפרדסים היו בבעלות אנשים שלא גרו במושבה, ואלה נוהלו בידי בעלי מקצוע, לרוב מתושבי המושבה. מצב זה דמה בחלקו למצב ששרר במקום בתקופתו הראשונה, כאשר בעלי מטעי השקדים גרו מחוצה לו. בשנת 1930 ערך הוועד מפקד אוכלוסייה ורכוש, (אנגל, עמ' 211) והודות לו מתקבלת תמונה מפורטת בדבר מגוון התעסוקות בכפר-סבא והבעלות על מטעי ההדרים. במפקד שנערך ע"י 'התאחדות האיכרים' בשנת 1934, הייתה החלוקה המקצועית כדלקמן (באחוזים): איכרים – 7; פועלים – 67; סוחרים – 5.6; בעלי מלאכה – 10; פקידים – 3.3; אחרים – 7.4; מאחר שרוב הפועלים, להוציא את פועלי הבניין, היו קשורים בעבודה חקלאית, מצביעים שני המפקדים על כך שבשנות העשרים והשלושים הייתה המושבה בעלת צביון חקלאי מובהק.
חשוב לציין כי חרף מרכזיותו של ענף ההדרים, הייתה התפתחות אִטית גם בענפי הלול והרפת, במסגרת של משקים משפחתיים קטנים שלא הזדקקו לשכירים. לעשרות חקלאים ותושבים הייתה רפת קטנה, ולהכנסה ממכירת חלב לשוק הפנימי וגם משיווקו לתל-אביב – הייתה חשיבות עבורם, במיוחד כאשר הפרדסים הצעירים שנטעו טרם הניבו פרי. כאשר קואופרטיב 'תנובה' ניסה להקים סניף במושבה, נתקל בהתנגדות החלבנים, שראו בכך תחרות בלתי הוגנת. החלבנים קראו לקיים דיון בעניין זה בוועד המושבה והדגישו כי "חלק גדול מתושבי המקום מתפרנסים ממשק החלב" (פרוטוקול– 2.2.21931). בעקבות הדיון הוחלט לא לאשר לתנובה להקים במושבה סניף, אבל להקצות מגרש ציבורי להקמת מחלבה חדשה עבור תושבי כפר-סבא בעלי הרפתות.
נוסף על לולים קטנים ורפתות, היו ברוב החצרות משקי-עזר זעירים, ומאחר שמגרשים רבים היו בני דונם ומעלה, גידלו בהם מעט ירקות ועצי-פרי. מציאות זו חיזקה את תדמיתה הכפרית של המושבה. נתונים מתוך 'מפקד החקלאות העברית' בתרצ"ו (1936מחזקים תדמית זו:
אוכלוסייה: 3,000 נפשות, מהם 1,700 מתפרנסים מחקלאות (במישרין ובעקיפין).
שטח מעובד: 4,500 דונם, על כ-4,000 מהם נטועים הדרים. כלומר, שטח זעיר נותר לענפים האחרים (ענף הרפת לא הזדקק לשטח גדול, כי המספוא נקנה).
'הפרדסים הגדולים' בסביבה, הקשורים לכפר-סבא השתרעו על כ-2,700 דונם, לפי החלוקה הבאה: גן-חיים – 900 ד'; תל-אשר – 700 ד'; גן-השרון – 650 ד'; קלמניה – 300 ד'; משק האוצר – 130 ד'.
סה"כ בכפר-סבא ו'בנותיה' – 6,700 דונם, המקום השני אחרי פתח-תקווה בכל השרון. (להשוואה: רעננה – 4,100 ד'; הרצליה – 4,500 ד'; נתניה – 4,700 ד').
במאתיים משקים פרטיים היו מטעי הדרים. ל-85 מהם היו 20 דונם ומעלה.
תעשייה ומלונאות בימיה הראשונים של המושבה
כבר בשנת 1913, היו תעשייה ומלונאות חלק מהבסיס הכלכלי של כפר-סבא. בכרך ג' של כתב-העת 'המשק החקלאי' משנת 1913 נכתב תחת הכותרת תעשיית החלב: "תושב אחד התחיל להתעסק בתעשית החלב. קונה את החלב במחיר נמוך מאוד ועושה ממנו באופן פרימיטיבי חמאה וגבינה ומביאם ליפו, העסק נותן רוח טוב".
לצד תעשיית החלב אישר ועד המושבה לשנת תרע"ב – 1912 להקדיש סכום של 40 פרנק לאירוח '. בית המלון של סוסנובסקי שהיה למעשה אחד משני החדרים בחאן שיועדו למגורי בני-אדם, והתגוררה בו המשפחה היחידה במקום, היא משפחת סוסנובסקי. היא סיפקה שירותי אירוח, ו איִפשרה לעוברי אורח לשהות במושבה הצעירה .
בשנות ה30 בעקבות התפשטות ענף הפרדסנות נוצר צורך בידיים עובדות.
תושבי כפר סבא בנו עוד מבנים בכדי לשכן את הפועלים הנוספים. חלק מאותם מבנים הפכו למלונות ולחאנים.
שני מלונות בולטים היו בכפר סבא שנקראו "מלון המרכז", והוא "בית שלמה כהן", השוכן בצומת הרחובות ויצמן-רוטשילד צפון, ו"בית נחום שושני", השוכן בדרום רוטשילד.

דואל

המוזאון ברשת
FBI O YTI O