הכובש'- קיבוץ ראשון סימן לבאות

לתופעה של 'קיבוצים במושבה' הייתה חשיבות רבה: הייתה בה תרומה מרכזית להתפתחות היישובית, החברתית והכלכלית של המושבות בתקופת המנדט. תופעה זו הקיפה חלק ניכר מציבור הפועלים במושבות, ואלפים מהם – לאחר שהוכשרו במושבות, התארגנו בגרעיני התיישבות והתגבשו במסגרת שיתופית – מצאו את דרכם להתיישבות עצמאית. כפר-סבא מילאה תפקיד חשוב במערכת זו ושימשה 'חממה' לשלושה-עשר קיבוצים, ומתוכם זכו לעלות על הקרקע אחד-עשר. הראשון והגדול שבהם היה 'הכובש', שמנה בשיאו כ-150 חברים וחברות. בשנותיו הראשונות במושבה היוו חבריו קרוב למחצית מכלל הפועלים במקום, ובשנים 1934-1926 היה לגרעין החברתי המוביל בקרב הפועלים שהתקבצו במושבה
ראשיתו של הקיבוץ בשנת 1925, עת החלה התעוררות ציונית בפולין סמוך לעיר וילנה. באותה עת החליטו בני נוער להתארגן ולהקים 'קיבוץ עלייה'. נערים אלה חידשו את סניפי תנועת 'החלוץ' שאפיינו ערים רבות במזרח אירופה אך הדלדלו במחצית הראשונה של שנות העשרים; הם הפסיקו את לימודיהם, ובחרו להכין את עצמם לקראת עלייה לארץ-ישראל. לשם כך ארגנו קבוצות ללימוד השפה העברית וליציאה לעבודה גופנית, במטרה לגבש בקרבם את רעיון העבודה כערך בפני עצמו. חברי התנועה התכנסו בווילנה והחליטו לייסד יישוב קיבוצי חדש בארץ-ישראל, עצמאי ובלתי תלוי בשם 'הכובש'. הביקוש לתכנית היה גדול ומארגני תנועת החלוץ נדרשו להקפיד   בבחירת העולים ובחלוקתם לפלוגות עוד בטרם העלייה ארצה. בוועידת 'החלוץ' בווילנה הוחלט שהקיבוץ החדש יהיה פתוח לקלוט עלייה חלוצית מכל הזרמים האידאולוגיים, ויעמיד עצאת מו לרשות ההסתדרות הכללית בכל תפקידי העבודה וההתיישבות. בחודשים אוגוסט-אוקטובר 1925 הגיעו מווילנה לארץ-ישראל חברים מחמש פלוגות של 'הכובש' ונטו את אוהליהם בפתח-תקווה, על גבעה סמוכה למושבה. עד מהרה טפחה המציאות על פניהם. בשנה שהגיעו בה ידעה ארץ-ישראל שפל כלכלי, החברים נתקלו ביחס עוין מצד הפועלים הוותיקים שהתקשו לקבל את גישתם ליצור קיבוץ שמתאפיין בשיתופיות גבוהה, והתחרות על כל מקום עבודה פנוי הייתה רבה. (רק בפתח-תקווה עצמה היו באותה עת 33 קבוצות של פועלים שמנו בממוצע בין 20 ל-25 חברים). מלבד התחרות עם הפועלים הוותיקים היהודים נדרשו חברי 'הכובש' להתחרות גם בפועלים הערבים והבדואים על מקומות עבודה בפרדסי המושבה, בקטיף ובקילוף שקדים, בזיבול ובקטיף פרחי השיטה לבית החרושת לבשמים.
באוקטובר 1926 פנה 'המרכז החקלאי' לחברי 'הכובש' וביקש מהם לשלוח פלוגת חברים לעזרה בשיקום המושבה כפר-סבא., חברי 'הכובש' שמחו למעבר וקיוו שעל ידי כך ישתפר מצבם ובמקום תחושת הארעיות שאפיינה את התיישבותם בפתח-תקווה יזכו ליציבות. המעבר לא התרחש בבת אחת, ובמשך שנתיים החזיק הקיבוץ בשתי פלוגות: בפתח-תקווה ובכפר-סבא. מכיוון שהרוב שהה עדיין בפתח-תקווה, נהגו חברי הקיבוץ בכפר-סבא ללכת ברגל מדי יום שישי לפתח-תקוה לאספות חברים. כעבור שנתיים התגבשה הקבוצה בכפר-סבא וקלטה עוד ועוד קבוצות שהתארגנו בפולין וכן קבוצות חלוצים של נוער עולה מארצות שונות.
סיפורי הוותיקים מעידים כי חברי קיבוץ 'הכובש' היו אהודים על תושבי המושבה, לקחו חלק נכבד בפעילות הציבורית בה, נשאו בעול המוסדות והפכו למרכז הפעילות הפועלית במושבה. על יחסי התושבים וחברי הקיבוץ יעיד מכתב ששלחה הנהלת 'הכובש' למרכז החקלאי ביום 17 בספטמבר 1927. שם הגרעין מדווח על יחסו לעבודה עברית ולאיכרים תושבי המושבה:
"בפתח תקוה ובייחוד בכפר סבא השתדלנו להיכנס לעבודה קבועה בפרדסים, להתמחות בסוגי העבודה לרכוש את האימון הדרוש. השם של פועלים טובים בכפר סבא מעיד על הסתגלותם של חברינו ומידת אחריותם בעבודה. הרבה במובן זה עזר לנו 'המשרד הקבלני', שקיבוצנו הוא הנושא היחיד לעבודות המתקבלות על ידי המשרד בכפר סבא והסביבה. יחד עם התועלת שצמחה לנו עם כניסת המשרד הקבלני לכפר סבא בהכשרה והקביעות בעבודה, יודע גם המשרד להעריך את קיבוצנו בתור גוף אחראי ודיקן בעבודה."
מחנה 'הכובש' שימש אבן שואבת לאספות ולנשפים; נמשכו אליו איכרים ופועלים שחיו במושבה, ומדי מוצאי שבת היו הכול סובבים במחול ההורה.

דואל

המוזאון ברשת
FBI O YTI O