המחתרות

לידתו של האצ"ל בכפר-סבא קשורה בפעילותו של חנוך סטרליץ, בן למשפחת סטרליץ שהתיישבה בכפר-סבא בשנת 1924. אביו יוסף היה פעיל בוועד המושבה ושימש כמה שנים כיו"ר ומזכיר. חנוך ושלושת אחיו, מרדכי הבכור, מיכאל ומנחם היו חברים ב'הגנה' מנעוריהם וחניכי בית"ר. חנוך ומרדכי עברו קורס מפקדים ב'הגנה' ובין פיקודיהם היו אנשי קיבוץ 'הכובש'במושבה.
בעקבות רצח ארלוזורוב בקיץ 1933, הואשמו במעשה שני חברי בית"ר מכפר-סבא, צבי גרינבלט ואברהם סטבסקי. חנוך היה משוכנע בחפותם, ועל רקע זה חבר לאברהם תהומי, מפקד ארגון ההגנה ב' (לימים אצ"ל), והקים בכפר-סבא תא של הארגון, הראשון מסוגו במושבות. על חבריו נמנו הן אנשי פלוגת בית"ר במושבה והן בני המושבה. בתוך כמה שנים מנה הסניף כחמישים חברים פעילים, מספר נכבד במושגי אותם ימים. הסניף הצליח לרכוש כלי נשק רבים, להחביאם ב'סליקים' בפרדסים, ולקיים אימונים אינטנסיביים. לפי עדות חבריו, הם היו מצוידים טוב יותר מאשר כל סניף של אצ"ל בארץ.
בפרוץ ה'מאורעות' השתתפו חברי אצ"ל ביחידת הנוטרים וכן בשמירה על המושבה. החיבור עם ה'הגנה' לווה בחילוקי דעות על מקומן של עמדות השמירה; בעוד אנשי האצ"ל דרשו להציב את הקו בגבול המזרחי של המושבה, דרשה ה'הגנה' להקים את הקו בתוך הפרדסים הסמוכים לגבול. מחלוקת חריפה ועקרונית יותר התגלתה בשאלת התגובות למעשי הרצח וההתנכלות מצד הפורעים הערבים. פעילי האצ"ל בכפר-סבא, כמו גם במקומות אחרים, דרשו פעולות עונשין והרתעה, לרבות פגיעה באזרחים ערבים כתגמול על הקרבנות היהודים. ואמנם חברי האצ"ל מכפר-סבא שהיו מעורבים בפעילות אלימה נגד הערבים באזור, לפעמים מתוך יזמתם, לחצו כל הזמן לקבל אישור וגיבוי לפעולות נוספות. לפי עדות מפקד הגנה מקומי, פעילות זו אם וכאשר התקיימה, הייתה בסופו של דבר מזערית ונועדה בעיקר לצורכי ראוותנות. כזו הייתה ההתקפה על הכפר ביר-עדס ליד מגדיאל במאי 1939.
אחיו הבכור של חנוך, מרדכי, שהיה עד אז מפקד ב'הגנה' וגם עבד כמזכיר ועד המושבה – הצטרף גם הוא לאצ"ל על רקע חילוקי הדעות בשאלת ה'הבלגה'. שני האחים הנהיגו את הסניף בכפר-סבא, תוך כדי הרחבתו, שיפור ציודו הצבאי וקיום קורסים צבאיים לחבריהם. בתקופה זו את יחסי ההגנה והאצ"ל הכתיבה המציאות היום-יומית, ה'מאורעות' חייבו שיתוף פעולה, אך מתחת לפני השטח גברה המתיחות והחשדנות. מצב זה הוליד אירוע יוצא דופן. האצ"ל רוקן בחשאי את אחד הסליקים של ההגנה במושבה, בטענה כי הנשק שבו נרכש בכספי התושבים כולם, ולכן אין הצדקה לשייכו להגנה בלבד. ההגנה איימה במעשי תגמול חריפים. בסופו של דבר, ובתיווך צד שלישי, הוחזר הנשק למקומו. מקרה זה, שכשלעצמו היה חסר חשיבות, בישר את כיוון התפתחות היחסים בין המחתרות בכפר-סבא בשנים הבאות.
עם פרוץ מלחמת העולם, התרחש באצ"ל פילוג בין הקוראים להפסיק את המאבק בשלטון הבריטי ולהשתתף במאמץ המלחמתי של היישוב המאורגן בהנהגת דוד רזיאל, לבין הקבוצה שכונתה לח"י והחליטה להמשיך להילחם ב'כובשים הזרים' בהנהגת אברהם שטרן ('יאיר'). פילוג זה השפיע גם על חברי האצ"ל בכפר-סבא. חלק ניכר מהחברים הצטרף ללח"י, ביניהם האחים סטרליץ (לימים עזבו חנוך ומרדכי את לח"י וחזרו לאצ"ל, נאסרו ע"י הבריטים והוגלו כמו רבים אחרים לאפריקה).
במהלך שנת 1941 נעצרו כמעט כל פעילי לח"י בארץ, ואחרי שיאיר נהרג בידי הבולשת הבריטית בפברואר 1942 – דומה היה לרבים כי הסתיים פרק זה בתולדות המחתרות בארץ. בשלב גורלי זה לקיום הארגון, נותרה גחלת לוחשת בדמות צעיר מכפר-סבא בשם יהושע כהן, איש לח"י שחמק ממעצר והסתתר בפרדסי המושבה. הוא וכמה עצירים שהצליחו מאוחר יותר לברוח מהמאסר, המשיכו את פעילות הלח"י בשנים הבאות. בדרך זו מילאו פרדסי כפר-סבא תפקיד חשוב בתולדות הלח"י.

דואל

המוזאון ברשת
FBI O YTI O