קפלן, יוספטל ואשכול

'שיקום שכונות' כמשימה לאומית של ממשלת בגין
הממשלה של בגין שעלתה לשלטון ב-1977, הכריזה על 'שיקום שכונות' כאניית הדגל של מדיניותה החברתית. המטרה המוצהרת הייתה לבצע שינוי מהותי, כדי לקדם את אותן השכונות השונות ברחבי הארץ, שהיו מצויות ברמת התפתחות פיזית וחברתית נמוכה במיוחד. הנחת היסוד הייתה כי יש להקציב לצורך זה סכומים ממלכתיים בהיקף ללא תקדים, כדי להוביל את ה'פרויקט' בכיוון הנכון. הנחת יסוד אחרת הייתה כי תנאי להצלחתו הוא שיתוף פעולה מלא עם הרשויות המקומיות.
 
כאשר עלתה בכפר-סבא השאלה, אילו שכונות לכלול במסגרת תכנית האב של הפרויקט, לא היו לראש העיר גלר התלבטויות. לו ולעוזריו היה ברור כי 'שכונות המזרח' (קפלן, יוספטל וגבעת אשכול) הן הראשונות בתור וראויות להשקעות המיוחדות שהובטחו למטרת קידומן. להחלטה זו היו מספר סיבות:
א. בשנת 1978, עם ראשית התכנון של המבצע, מנו שלוש השכונות 1685 משפחות, שהן 6000 נפש- לפי 3.8 נפשות בממוצע למשפחה. ביוספטל – 810 משפחות, בקפלן – 375, ובגבעת אשכול – 500. האוכלוסייה הכוללת בעיר מנתה באותה שנה כ-35,000 נפש. מאחר ששלוש השכונות שבמזרח נבדלו פיזית ממרכז העיר ומכל השכונות האחרות, הן נחשבו כיחידה אחת, למרות שהוקמו במהלך שלושה עשורים.
ב. תדמית השכונות, בעיקר זו של קפלן הוותיקה, שזוהתה בשעתו עם ה'מעברה', הייתה נמוכה. אם נשווה קבוצת שכונות אלה לשכונות אחרות, נמצא שמאפיינים דומים היו קיימים גם בשכונות אחרות שלא נכללו בפרויקט ונבנו בשנות החמישים. גם באחרות שררו צפיפות דיור, אחוז ניכר של משפחות נזקקות לסעד, מחסור במבני ציבור; אחוז מובטלים; בני נוער מחוץ למסגרת לימודית, רמה נמוכה של בתי-ספר ועוד.
ג. לאנשי השכונות הייתה תחושה חזקה של קיפוח מצד הממסד. התחושה ניזונה במידה רבה מריחוקם הפיזי מהמרכז ומתנאי התחבורה שהקשו עליהם במיוחד. נציגי הציבור וחברי העירייה הכירו בתסכול זה וחיפשו דרכים לשפר ולתקן את המצב בשכונות. יחד עם זאת הם הכירו גם במצוקתן של שכונות אחרות, ויעידו על כך פניותיו של ראש העיר גלר במשך השנים לרשויות האחראיות, בבקשות לכלול בפרויקט עוד שכונות כמו גאולים, אלי כהן ותקומה. הנימוק היה כי גם הן סובלות מבעיות חברתיות חמורות וזקוקות לתקציבים ממלכתיים, אבל בקשותיו נדחו.
 
השכונות בסוף 1978, ערב יישום פרויקט השיקום
לאמיתו של דבר, מלבד הסמיכות הגאוגרפית והמרחק הפיזי מהמרכז – היו הבדלים ניכרים בין השכונות. מבחינת רמת הצפיפות לדונם קרקע: בקפלן הוקמו בתים דו-משפחתיים חד-קומתיים על מגרשים שבין 800 מ"ר ל-1500 מ"ר. ביוספטל היו אלה בתים בני שלוש-ארבע קומות, בממוצע חמש יחידות-דיור לדונם – זאת בלי לכלול בשטח את שכונת האזבסטונים. בגבעת אשכול התגוררו אחדים בדירות בבתים בני ארבע קומות, ואחדים בבתים חד-קומתיים דו-משפחתיים (3.7 יחידות דיור לדונם).
מבחינת גודל הדירות ואיכותן: בקפלן בלטו ההרחבות והתוספות – טלאי על גבי טלאי – ללא תכנון וסדר. בלמעלה משליש מהדירות הגיעה הצפיפות לשלוש נפשות לחדר ויותר, הממוצע היה 2.6 נפשות לחדר.
ביוספטל היה גודל הדירות בבתים הרב-קומתיים 48-72 מ"ר. רק 8% מהמשפחות גרו בדירות ובהן הממוצע לחדר היה למעלה משלוש נפשות. באופן כללי היה הממוצע לחדר 1.6 נפשות.
בגבעת אשכול היה גודל הדירות 70-83 מ"ר.
מבחינת גודלן היו רוב הדירות ביוספטל ובאשכול דומות לדירות העולים בשכונות האחרות.
קשה לכן למצוא מכנה משותף מבחינה זו בין דיירי השכונות המזרחיות.
תופעה מיוחדת הייתה שכונת האזבסטונים ביוספטל, שמנתה קרוב למאה דירות. בשנת 1977 החלה חברת 'עמידר' להרוס את האזבסטונים, שנעזבו בחלקם, כדי לפנות את השטח לבנייה חדשה. הרס הבתים הזמניים היה הדרגתי, ובמשך זמן ארוך ניתן היה להבחין בתוך ההריסות ומצבורי האשפה – במבנים שעדיין היו מאוכלסים.
הבדל אחר היה בהרכב האוכלוסייה מבחינה עדתית. כמעט כל אנשי קפלן היו מעדות המזרח, ובחלקם הגדול יוצאי עירק. ביוספטל היה מרכיב נכבד (כשליש) של יוצאי מזרח אירופה. מבין המזרחים היה רוב ליוצאי צפון אפריקה. בגבעת אשכול היה אחוז ניכר לעולי שנות השבעים הראשונות מברית-המועצות לשעבר.
 
מעורבותו של זאב גלר בתהליך השיקום הייתה אינטנסיבית ביותר והוא השקיע בו את מיטב מרצו והתלהבותו. לא היה גבול לנכונותו להקדיש מזמנו לכל אירוע, ולו הקטן, הקשור בהפעלתו ובפיתוחו. ראש העיר שבא אחריו יצחק ולד, המשיך לראות בטיפוח הפרויקט משימה מרכזית בפעולתו והשקיע מאמצים רבים לגיוס משאבים הדרושים לצורך זה.
לריכוז הפרויקט נבחר שלמה יפה, קצין חיל הים בעבר, שזכה לגיבוי ולתמיכה מלאים של הנהלת העיר. בהיותו בתנופת העשייה – נפטר (1985).
שיקום שכונות בראי חברתי
מהשלב הראשון של ה'פרויקט' הייתה הסכמה בין כל היוזמים והגורמים המעורבים בו לגבי חשיבות השילוב בין המרכיבים החברתיים לפיזיים. היה ברור כי אין די בהרחבת דירות ומדרכות כדי לשנות לטובה תדמית של שכונה; ולכן לצד שיקום פיזי יש לקדם שיקום חברתי שיתרום להעלאת הרמה ואיכות החיים של התושבים. הרחבה והקמה של מבנים ציבוריים חייבה השקעה בתכניות הפעלה ובתקנים של בעלי מקצוע ועוזרים, כדי למלא אותם בתכנים הראויים ולהשיג את היעדים שנקבעו.
הנתונים שבידינו אינם מאפשרים לקבוע בצורה מדויקת את סך ההשקעות ב'פרוייקט', אך בעזרת כמה נתונים בערכים דולריים (שנמסרו כנראה בזכות השתתפות הקהילות-המאמצות מארה"ב) ניתן לשחזר הערכות כמותיות, לפחות לגבי חלק מהשנים. בהסתמך עליהם אפשר להניח כי לפחות מחצית מסך ההשקעות היו מיועדות לשיקום חברתי.
נתונים על ה'פרוייקט' בכפר-סבא, המוצגים בחוברת של משרד הבינוי והשיכון משנת 1990, חושפים עובדות אלה:
בשנים 1980-1984הסתכם תקציב השיקום הפיזי בשני מיליון דולר.
בשנים 1982-1990 הסתכם תקציב השיקום החברתי בשלושה מיליון דולר, ו-45% מתוכם היו מטעם הסוכנות היהודית.
מכלול הפעולות החברתיות היה מלווה בשיפוץ ובנייה של מבנים ציבוריים, וביניהם ראוי להזכיר במיוחד: מועדוניות יום (לתינוקות, לגילאי הגן ולתלמידי ביה"ס); מרכז יום רב-תכליתי לקשיש; המרכז לקידום (או בית) הגיל הרך.
קהילות מאמצות מפלורידה
לפרוייקט שיקום שכונות החברתי היתה תמיכה חשובה מצד שתי קהילות יהודיות מאמצות מפלורידה בארה"ב: פורד לודרדייל ובוקה רטון.
בשנים 1980-1996 נרקמו קשרים חמים בין חברי קהילות אלו לבין הפעילים בשכונות. הקשרים התבטאו לא רק בכספים הנכבדים שנתרמו על-ידם אלא, בביקורים של מאות מהם במקום ואירוחם בבתי התושבים.
להלן המבנים שנבנו או שופצו מכספי הקהילות:
בית הגיל הרך, מועדונית לילדי הגן, גן ילדים, תוספת שני חדרי מלאכה בבית ספר רמז, בניית שני אולמות ספורט בשני בתי ספר יסודיים, הקמת מגרש כדורגל בקפלן, הקמת מגרש כדורסל בבית גיורא, בניית מועדון קשישים ובניית חדר ספורט במרכז קהילתי ע"ש זאב גלר.
שכונות המזרח, שינוי תדמית
בשלב מוקדם של התכנון לשינוי דמותן של השכונות המזרחיות התקבלה החלטה לעודד בהן בנייה עצמית. ז' גלר חיפש דרכים למשוך גופים מוסדיים לעניין זה, ובתאריך 6.7.1979 קיבל את המכתב הבא (בחתימת סגן מנהל מחוז המרכז במשרד הבינוי והשיכון מאיר אלונים, לימים מנכ"ל עיריית כפר-סבא):
"א. בשיכון קפלן, בחלק הצפון מזרחי של השכונה, אותרה חלקה בת 40 דונם, להקמת 80 יח"ד צמודות קרקע בשיטת בניה עצמית. כוונתנו היא להשתמש בבינוי אתר זה לשיפור דימוי השכונה; יצירת איכלוס חיובי ובעיקר להעלאת ערך המגרשים בסביבה.
ב. הצלחת הבניה הזאת תהווה בסיס להצלחת הרעיון הבסיסי לשיקום שכ' קפלן ע"י רה-פרצלציה של המגרשים הגדולים (הפרטיים).
ג. כדי לקדם את הנ"ל מומלץ לשכן באתר כמות משמעותית של אנשי צבא-קבע יחד עם תושבי המקום. השתכנות מרוכזת של קבוצת איכות תגרום לדעתנו להשגת התכליות הנ"ל"...
כדי לממש את התכניות להבאת אוכלוסייה חדשה לשכונות, היה צורך בשורת פעולות הכרוכות בשינויים בתכנון, ואלה נגעו בייעודי קרקע, בפיצול מגרשים ובדרכי גישה. משימה מסובכת זו בוצעה בעזרת אדריכל העיר יוסף קולודני ומשרד ארכיטקטים יעקב יער.
בשנת 1981 פנתה העירייה לציבור המתעניין וביקשה ממנו להגיש למינהל בקשות לחכירת מגרשים במתכונת 'בנה-ביתך', לאחר חלוקה מחדש של חלק מהמגרשים בשכונת קפלן. כמו-כן ניתן אישור לדיירים הוותיקים לבנות עוד יחידת-דיור על מגרשם. בתוך כמה חודשים פנו עשרות מעוניינים והחל תהליך ממושך של רישום ובדיקה. ז' גלר היה מעורב אישית בשכנוע המועמדים ובהסברים.
הנחת היסוד הייתה כי הצטרפות משפחות 'חזקות' לשכונות כחלק מהאוכלוסייה, תפעל לשינוי מעמדן. המספר הרב של מתעניינים אכן הוכיח כי תדמיתן המקובלת לא הרתיעה רבים, אשר קיוו לשפר את איכות מגוריהם בתנאים כספיים עדיפים. הקושי היה בתקופת המעבר –משלב התכנון והתחלת הבנייה, עד שנראו תוצאות בולטות בתוך שכונת קפלן וצמוד לה.
גם הבתים החדשים הראשונים, כל עוד היו מעטים בשטח, לא שינו בהרבה את הנוף. לכן, בשנות השמונים הראשונות הוסיפה התמונה הכללית של ה'שכונות' להיראות עגומה, למרות ההשקעות בפיתוח סביבתי שנעשו במסגרת הפרויקט. מבחינה זו היו השלכות משמעותיות להקמת השכונות 'בית ונוף' ו'הדרים' באתרים נפרדים, אף-כי צמודים לוותיקים,. יש לראות בהן נקודת המראה במערך הכולל של שכונות המזרח, המבשרות את מימוש תכנית-העל של 'שכונות גנים יוקרתיות'.
בעיות וקשיים
א. תחלופה מהירה: התופעה הבולטת ובעלת ההשלכות על כל מערך האוכלוסייה, הרכבה ורמתה – הייתה שיעור התחלופה הגבוה של דרי השכונות. בסוף שנות השמונים היו כשישים אחוז מתושביהן 'חדשים' – זאת משום שהגיעו אליהן במהלך העשור. מכאן ואילך חלה "ירידה במשקלם היחסי של 'הוותיקים' שהתגוררו בשכונות האזור בראשית הפרויקט – בכלל אוכלוסיית האזור כיום" (עמ' 50). מחצית מהעוזבים 'הוותיקים' עברו לאזורי העיר האחרים ומחציתם – אל מחוץ לעיר. את הדירות שפינו, איכלסו משפחות חדשות, חלקן הגדול חלשות יותר מהעוזבים. יחד עם זאת, כ-400 משפחות 'חזקות' הגיעו בעשור זה במסגרת תכנית הבנייה 'בנה ביתך', לשכונות ולאתרי הבנייה החדשים: 'בית ונוף'; 'הדרים'; 'נווה-אשכולות'; לקצב תחלופה זה הייתה השפעה קשה בכמה מישורים כמו עזיבת הצעירים שהשתתפו בקורסים של פעילי-שכונות.
ב. המבנים: אחת ממטרות השיקום הפיזי הייתה לשדרג את המעטפת החיצונית בבתי הקומות הקיימים. הושקעו סכומים נכבדים לשיפוץ הכניסות, החצרות והמראה החיצוני של הבתים, אולם התחזוקה הייתה תלויה בדיירים עצמם. ברוב הבתים לא היו ועדים שפעלו כראוי. מאמצים שנעשו בכיוון זה לא עלו יפה, בין השאר בשל היענות מועטה מצד הדיירים.
יתר על כן, חלק ניכר מהדירות (בין שליש לחצי) נותר בבעלות חברת 'עמידר'; בדירות אלה התגוררו בשכירות בעיקר דיירים קשישים או משפחות מצוקה, ואלה גם אלה לא נטו לשתף פעולה בנדון.
ג. דירות קטנות: שטחן של חלק ניכר מיחידות הדיור בעיקר ביוספטל, נותר בסביבות 50 מ"ר. ברוב הבתים שנבנו בשנות השישים, התקשו להרחיב את הדירות הקיימות.
בחלק מהדירות הללו התגוררו קשישים, אך במספר לא מבוטל של דירות קטנות התגוררו משפחות עם מספר ילדים, והצפיפות בהן הייתה גבוהה.
ד. משפחות מצוקה: עם כל השינויים שחלו בשכונות לאורך שנות השמונים, עדיין נותר גרעין שטופל במחלקת הרווחה העירונית. חלקם על רקע מצוקה כלכלית וחלקם בשל בעיות נפשיות קשות. כמה מהדירות שהתפנו ע"י 'הוותיקים', אוכלסו ע"י משפחות קשות יום שנזקקו לטיפול שוטף, לרבות עולים חדשים מברית-המועצות (לשעבר) ומאתיופיה.
ה. נוער מנותק: לצד משפחות בעייתיות במיוחד היה בסוף שנות השמונים מספר דומה של בני נוער 'מנותקים' – ממסגרות של לימודים, חניכות או עבודה, וגם מפעילות של מועדוני הנוער במקום, למרות מאמצים שנעשו למשוך אותם אליהם.
ו. תיאום לקוי: בביצוע הפרויקט לקחו חלק גופים שונים; לעתים קרובות לא גילו נכונות לשיתוף פעולה ביניהם ולחצו לקבל כל אחד לעצמו נתח גדול מן הכספים.
ז. יחסי 'ותיקים'-'חדשים': משפחות מבוססות שהתגוררו בדירות מרווחות באתרים כמו 'הדרים', חידדו את הפערים. הילדים אמנם למדו באותם בתי-ספר, רמז ועציון, אך מבחינה חברתית לא השתלבו. גם בצריכת שירותים תרבותיים, בלט ההבדל בין שתי קבוצות הדיירים.
 
לפרויקט שיקום השכונות לא היה תאריך סיום פורמלי. גם היום עדיין נמשכים בשכונות אלה ניסיונות לקדם את האוכלוסייה, לעודד את מעורבותה בפיתוח ולשפר את תדמיתן.

דואל

המוזאון ברשת
FBI O YTI O