אודות התבליט

התבליט שיצר אהרן פריבר בשנת 1964 , מתאר את בית אחיו ברחוב הרצל, הוא הרחוב הראשון במושבה. בית זה שימש את מקלפי השקדים, ענף חקלאי שהיווה רכיב מרכזי בתעסוקת התושבים ובכלכלת המושבה, עד סוף מלחמת העולם הראשונה. התבליט פוסל בהשראת שתי תמונות בהן רואים את בית פריבר ובני המשפחה.

אודות אהרן פריבר
נולד בפולין בשנת 1902. מילדותו גילה כישרונות במוסיקה וציור, למד נגינה בכינור וציור אצל אמנים ידועים בפולין והשתלם בווינה בשנים 1921-22. בסוף 1922 עלה ארצה והיה מהחברים הראשונים בקיבוצים עין חרוד ותל יוסף.
בתקופה זו גילה את נטייתו הכמוסה לפיסול ובשנים 1926-28 שהה בירושלים והשתלם ב"בצלאל", בציור ופיסול. ובדרכו כמוסיקאי בנגינה בכינור, בתזמורות ובהוראת מוסיקה- הוא החל כמו כן יותר ויותר להתמסר גם לפיסול. במאבק בין שתי האומנויות, גברה לבסוף אמנות הפיסול, שהפכה לייעודו בחיים ולביטוי האמנותי שלו.
יבולו האמנותי התרבה משנה לשנה והתקדמותו ופוריותו עשו אותו לאחד הפסלים המפלסים נתיב עצמאי בפיסול הישראלי. ערכן האומנותי של יצירותיו השונות, עלה יחד עם יכולתו הטכנית. מאז השתתף בקביעות, בתערוכות הכלליות של אגודת הציירים והפסלים בישראל, שהיה מחבריה הראשונים מיום היווסדו.

השתתפות בתערוכות
1928- התערוכה הראשונה של אמנים צעירים, תל-אביב.
1934- פסלים בתערוכת יריד – המזרח.
1936- מוזיאון תל אביב.
1938- תערוכה בין לאומית, ניו-יורק.
1948- מוזיאון תל-אביב.
1958- תערוכה בינלאומית לפיסול, אנטוורפן (בלגיה).
1960- מוזיאון תל-אביב.
1960- מוזיאון חיפה.
1960- בית האמנים, ירושלים.
1965- יד לבנים, פתח-תקוה.
1965- יד לבנים, רחובות.
1969- גלריה "לים", תל אביב.

תערוכות יחיד
1955- מוזיאון תל אביב.
1956- מוזיאון "בצלאל" , ירושלים.
1957- "בית שאגאל", חיפה.
1957- המשכן לאמנות "עין חרוד".
1966- גלריה קוויטמן, פילדלפיה (ארה"ב).

פרסים
1936- פרס דיזינגוף, לפסל "דמות אישה", יציקת אבן שחורה.
1948- פרס דיזינגוף לפסל "נערה מהורהרת", אבן.
1949- פרס עיריית תל אביב, לתבליט ברונזה "אנדרטה לזכר מייסדי תל אביב".
1960- פרס דיזינגוף, לפסל "ראש נערה", בזלת.

ד.א.פרידמן מספר על אהרון פריבר
קצב התפתחותו של הפיסול בארצנו בשנים האחרונות ועליית התעניינותו והבנתו של ציבורינו בסוג אמנות זה שימשו בלי ספק כח דוחף לכמה יוצרים בשטח הפיסול, וכתוצאה מזה אנו רואים עליה ניכרת ברמת היצירה הפלסטית אצלנו ובהרחבת אופקיה.
בין אמני הפיסול המעולים שלנו שהופיעו לפני כעשרים שנה על במה זו תופס כיום בלי ספק מקום מיוחד אהרן פריבר, הן בדרכו המיוחדת לו והן בערכי יצירתו כשהיא לעצמה.
מבחר פסליו ותבליטיו המוגש בזה לחובב האמנות מכיל רק חלק קטן מיצירותיו של הפסל בגבס, שיש, חומר שרוף, אבן, ובמיוחד אבן יציקה, שבטיפול בה היגיע פריבר לידי הישגים חשובים.
בקשר לתערוכת היחיד שלו במוזיאון תל אביב, הייתה לי בשעתה ההזדמנות לקבוע, כי פריבר מצליח להקנות לפסליו, ביחוד לדיוקנאותיו, נפשיות עדינה שאינה רגילה במקצוע זה ובאותו זמן בולטת ושולטת בדמויותיו החושניות הדקה המוצאת את ביטויה בריכוזה. ביצירה ריאלית ומעודנת זו נפגשו בנפשו של היוצר בלי כל סימני ניגוד, מצד אחד- הגות מרוכזת בעמדתו ובמנחיו של גוף האדם, ומצד שני- רכות וגמישות, אפילו משחק קל וחינני של רגשות וביטויים".
משום כך אין אנו מתפלאים, כאשר אנו רואים אצלו על יד קלסתרי הפנים רבי ההבעה של פנימיות האדם יצירות שמטרתן היא מסירתם המאוזנת של כיווני הגוף מתוך תפיסה כוללת ומעגלת, כמו ב"האישה היושבת", ב"אמהות", ב"מתפשטת" וב"ישנה".
בצירוף זה מתגלה אצל פריבר הגישה הפסיכוסומטית שהיא כיום חובה בכל ניסיון לחשוף את פנימיות האדם והווייתו. משום כך נראים כה יפה בפרצופיו רחשי הנפש, ואולי אפילו תכונות האופי, כראוי לאומן דיוקנאות אמיתי.
חיוכם המאופק ומאור הפנים של דיוקנאותיו ביחוד בראשי הילדים, צודדה את ליבנו לא פחות מן החן החושני של כמה מדמויותיו העירומות. כי יצירתו של פריבר היא קודם כל שירה לירית על גוף האדם, או נכון יותר, על גוף האישה, שכנות ופשטות הן סגולותיה המיוחדות.
לכאורה שונה הוא עולם הצלילים מעולם המראות, אבל כמו שמנגינות ידועות מעוררות בנו תחושות ראייה נפלאות, כך מתעוררת בנו בשעת ההסתכלות ברבים מפסליו של פריבר חוויה מוסיקאלית. לא במקרה יש לו לפסל זה זיקה מיוחדת למוסיקה, שאותה למד ולה הוא קשור עד היום.
מכאן אולי המיזוג האורגני של הצורה והתוכן אצלו והליכוד המלא של הנושא עם הביצוע הפיסולי, מתוך גמישות וגליות מצד אחד ודינמיות אצורה ושלווה מצד שני.
משום כך הנוי החומרי וההנאה הרוחנית נפגשים בפסליו בצורה כה נאצלת המסתירה את התשוקות החבויות או את החוויה הריאלית, כמו ב"עירומים" או ב"אמהות" המגלה התמזגות והזדהות מלאה של האם עם פרי בטנה, בלי כל מתיחות או הבטה מיוחדת. כי פריבר שולט שליטה שלמה על הקער והקימרון, ולא רק עין האמן שחו לטפנית היא לפי טבעה, אלא גם בידו הוא יודע ללטף את האבן או את החומר שבו הוא מטפל. מכאן העדנה והרוך שבפסליו, ואילו בתבליטיו מתבלט כישרונו המיוחד לקומפוזיציה ולביטוי חזק ומודגש, כמו, למשל, ב"דיגים", ועוד יותר בתבליט "יד לבנים" שבוצע על קיר הזיכרון שבתל יוסף לזכר הבנים שנפלו במלחמת השחרור. בתבליט זה היצליח פריבר בשאיפתו הכמוסה למונומנטליות ולהבעה דינמית חזקה. הרצון והכישרון להדגשה מרוכזת מצאו אצלו את התגלמותם, בפסלי בעלי חיים, שגם אותם ביצע, אמנם רק דרך אגב.
בידעו להכניס רוח חיים לחומר הדומם ולדובבו מצליח פריבר להתאים את הביצוע האמנותי לאופיו של החומר, כי אינה דומה הטכניקה שלו בגבס לזו שבאבן יציקה או דרך עבודתו בפסל לזו שבתבליט.
אולם המאחד את כולם הוא קו יצירתו שאינה מעמידה לעצמה בעיות צורתיות סגנוניות מיוחדות, אלא שואפת למצוא פתרון פלסטי ריאלי לחווייתו או לחזותו האמנותית המעודנת- זהו הקו המעגל והמנעים של שטחי המציאות, בליטותיה וזוויותיה, מעלותיה ומורדותיה.

פרטים ביוגרפיים ותחנות חייו של פריבר
1902- נולד בסוסנוביץ, פולין
1916- תלמיד הצייר סטניסלב בנדר
1921/2- משתלם בוינה בציור ונגינה בכינור
1922- עלה ארצה, מראשוני החברים של עין חרוד ותל יוסף
1925- לומד ציור ופיסול בבית הספר "בצלאל" ירושלים- עובד במחיצתו של הפסל מלניקוב.
1928- משתתף בתערוכת אמנים צעירים בתל אביב
1934- פסלים בתערוכת יריד המזרח
1936- פרס דיזינגוף בעד "עירום"
1938-פסל "אשת לוט" להזמנת התערוכה הבינלאומית בניו- יורק. מציג שם שניים מפסליו.
1948- פרס דיזינגוף בעד "נערה מהרהרת" (מס.4)
1949- פרס בעד תבליט נחושת לאנדרטת הזיכרון של מייסדי תל אביב
1950- מסע השתלמות בפריס
1952- תבליט לקיר הזיכרון בתל יוסף לזכר הבנים שנפלו במלחמת השחרור
1954- מסע באיטליה
1955- תערוכת יחיד ראשונה במוזיאון תל אביב וב"בצלאל" ירושלים
1956- תבליט "היצירה בישראל" בבנק ישראל בירושלים