שם עברי | ער מצוי |
שם לועזי | Laurus nobilis |
איזור מוצא | אגן הים התיכון |
משפחה | עריים |
סוג עלה | פשוט |
צורת חיים | עץ |
עונת הפריחה | פברואר-מאי |
מידע נוסף |
השם דפנה ניתן לעץ ע"ש הנימפה דפנה, שהאלים הקדישו לה.
עץ השמן המופיע בתנ"ך הוא הער אציל.
אסף הרופא הציג את מעלותיו של שמן הער כמועיל לכבד ולכליות ויעיל להכשת הנחש.
קיבוץ דפנה בצפון עמק החולה נקרא על שם העץ.
עלי העץ משמשים לתבלון ובישול (לחצו כאן למתכונים העושים שימוש בעלי דפנה), הגזעים לריהוט ותעשיית הכלים.
מענפיו הארוכים והגמישים השתמשו לכלונסאות ללפידי משואות. השמן בו שימש לבערה.
במיתולוגיה היוונית והרומית הוכנו זרים מעלי דפנה למנצחים בתחרויות הספורט וגיבורי הקרבות. מקור הביטוי "נח על זר הדפנה" מגיע ממנהג זה - מתייחס לאדם שזכה בכבוד הגדול של זר עלי הדפנה ומתנהג כאילו לנצח יזכר לו הכבוד הזה.
הרמב"ם פרסם כי הדפנה יעיל לעצירות בדרכי השתן וממיס אבנים בכליות.
ערביי הארץ עשו בדפנה שימוש קוסמטי ורפואי כמו לטיפול בפרקים, שלשול והקאות לילדים במי אמבט.
נקרא בתנ"ך- עץ השמן.
מעליו ופירותיו הפיקו שמן ריחני. " אתן במדבר ארז ושטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו" (ישעיהו מ"א, י"ט).
הרמב"ם וערביי הארץ קראו לעץ בשם ע'אר. הבדואים מכנים אותו- רנד.
יוסף בן מתתיהו מזכיר את שם הישוב דפני באזורי המים בעמק החולה.