סנדלר הוא אדם העוסק בייצור או בתיקון של נעלים.
הסנדלרות ובמיוחד הטלאת נעלים הייתה בדורות האחרונים מלאכה יהודית מובהקת. אחדים מהעוסקים בה נדדו בין הכפרים והשווקים או התמקמו בקרנות רחובות. שם הם פרשו באופן ארעי שקים על גבי כלונסאות, להצל מן השמש. כשירד גשם פרשו לפינה מקורה של בית. עם ערב אספו את כלי המלאכה בארגז קטן ונטלו את השרפרף הקטן עליו ישבו במשך שעות ארוכות. סנדלרים מומחים עברו מבית לבית, אספו נעלים לתיקון והחזירו אותן לבעליהן בסיום העבודה. סנדלרים אלה גם התקינו נעלים חדשות, לפי הזמנה.
עם חדירתה של האופנה האירופית בתחילת המאה העשרים ועלייתם של מהגרים חדשים לארץ-ישראל חל מהפך בייצור הנעלים. הסנדלר לא היה עוד מטליא אלא בעל מלאכה מכובד המייצר נעלים לפי הזמנה ובהתאם לצרכי הלקוח ודרישותיו.
הסנדלרות היא מקצוע ההולך ונעלם. מרבית הנעלים מיוצרות כיום בייצור המוני בבתי חרושת.
פודיאטריה (רפואת כף הרגל)
יהושע הוכמן היה אחד הסנדלרים היחידים בתקופתו שהתמחה בבעיות כף הרגל, וככזה התפרסם ברחבי המדינה. תחום זה מצוי כיום באחריות הרופא האורטופד, שהתמחה בפודיאטריה.
רפואת כף הרגל הינה תחום רחב יריעה ובעל השפעה ישירה על בריאותו הנפשית והפיזית של האדם. הנזיר הזן בודהיסטי אושו מדגים באחד משיריו את הקשר בין כף הרגל לנפש האדם: "כשהנעל מתאימה הרגל נשכחת". ביהדות הנעלים מסמלות את האדם העצמאי ועל כן הונהגה הברכה הנאמרת כל בוקר "שעשני כל צרכי". הנעל מקשרת בין האדם לעולם שבו הוא פוסע.
הוכמן הבין את החשיבות של כף הרגל הבריאה והקדיש את חייו לפתרון בעיות רפואיות כדי להשכין שלווה בגופו של האדם. לצריפו הגיעו אנשים, נשים וילדים מרחבי המדינה שלא מצאו מענה בחנויות הנעלים בסביבת מגוריהם ונזדקקו לפתרון בעיות שונות כגון פלטפוס, בוהן נטויה, דלקות ונכויות. הוכמן גילה יחס מיוחד ודאגה רבה לילדים שסבלו משיתוק מוחין והיה בקשר קבוע עם מוסדות כמו הסוכנות היהודית ובתי מחסה, שרכשו אצלו נעלים אורטופדיות עבור הילדים. יהושע ראה בעבודתו שליחות. הוא חש אחריות אישית לכל אדם שפנה אליו בבעיה ואושר גדול כשהצליח למצוא לה פתרון. עד ימיו האחרונים המשיך לפקוד את הצריף בטענה, שיש עדיין אנשים רבים הזקוקים לו ולא ייתכן שיגיעו לצריף וימצאו את דלתו סגורה.
