אֵזוֹב מָצוּי (שם מדעי: .Origanum syriacum L) הוא בן שיח ים-תיכוני, נפוץ וארומטי מאוד, השייך לסוג אזובית ממשפחת השפתניים. מין זה שכיח בבתה ובסלעים בחבל הים-תיכוני של ישראל. אזוב מצוי מתנשא לגובה של 40 עד 60 ס"מ, מכוסה בשערות צפופות ונעימות למגע, עליו מאפירים דמוי ביצה. פרחיו דו-שפתניים, זעירים ולבנים והם ערוכים בתפרחיות דמויות קרקפת הנישאות על עוקצים.
אזוב מצוי מכיל בכל חלקיו חומרי טעם וריח אופייניים ועל כן הוא משמש לחליטה, לתבלין ולהפקת שמנים אתרים לתעשיית הבשמים, ובעבר הוא שימש אף בטקסים דתיים וכחומר בעירה. הוא משמש כצמח מרפא ברפואה העממית. אחד ממרכיביו משמש ברפואה המודרנית לטיפול בפטריות עור וגירויי עור, ובתערובת עם קמפור הוא משמש לחיטוי הפה.
השם "זעתר" בעברית ובערבית מתייחס לעיתים קרובות לאזוב מצוי מאחר שזהו המרכיב העיקרי בתבלין הזעתר, אבל שם זה מיוחס גם לצמחים נוספים ממשפחת השפתניים כמו קורנית מקורקפת (זעתר פרסי), צתרה ורודה (זעתר רומי), צתרנית משובלת (זעתר סבלי) ועוד.
בשנת 1977 נכנס האזוב המצוי לרשימת המינים המוגנים בישראל ונאסר על קטיפתו. בשל המגמה של עלייה בצריכתו בגלל איסור זה, החל מתקיים גידול מסחרי של האזוב לצרכים מסחריים. בשנת 2019 תוקנה תקנה חדשה המאפשרת קטיף זעתר בכמויות קטנות לצריכה ביתית
האזוב משמש כתבלין והוא המרכיב העיקרי בתערובת הזעתר המורכב מעליו המיובשים הטחונים, אותם מערבבים עם זרעי שומשום קלויים ועם סומאק (תבלין העשוי מפירותיו הכתושים של אוג הבורסקאים)
השמן האתרי באזוב מכיל בעיקר תימול וקרבקרול. על פי הרפואה העממית חומרים אלו נוגדי כאבים ובעלי תכונות אנטיספטיות חזקות ומכאן גם השימוש הנרחב בו כצמח מרפא. שמן האזוב (השריית העלים בשמן זית) בעיסוי מקל על כאבי ראש ומכייח, מריחתו על דלקות מסייע בריפוין ושתייתו מקלה על כאבי בטן, בחילות, תולעים בבטן ושיעול. מעלים ירוקים או יבשים ניתן להרתיח תה שניתן לשתותו או לגרגר אותו. התה יעיל בעיקר להקלה על שיעול, צרידות, הרגעת כאבי שיניים ומיחושים בבטן.
על פי הרפואה העממית הערבית, צמח האזוב "מחדד את המוח" ואת הזיכרון, וכן מועיל נגד שלשול.
זעתר צילום: מתן שופן